יום חמישי, 2 בינואר 2014

אמא שכולה לילד חי - זעקתה של אימא שלומית צפיר...











שלומית צפרי
29.1.201

אני מתה... אין לי אוויר... לקחו לי את התינוק שלי... התינוק שלי!!!! 
הלב שלי קרוע, מרוסק, מפורק לחתיכות, 
הנשמה שלי זועקת את שמו - "אביאל" 
כל כך כואבת את חסרונו .. 

היום הוא בן 4 , כבר גבר קטן... 
דעות ורצונות משלו. 
אני עדיין זוכרת אותו תינוק.. מחייך לי ומצחקק, מתחבר ואוהב את כולם.. 
תינוק יפה שלי, ילד של אמא, 
איך נתתי להם לעקור אותך מזרועותיי?? איך?? 
איך לא עצרתי אותם בגופי?? 
כבר שנתיים שאתה חי בלעדיי, אני יודעת שקשה לך, שאתה רוצה לאימא..
חשוב לי שתדע... אימא מאוד רוצה אותך, אימא אוהבת אותך!!!

שנתיים... שנתיים שלא קיבלת חיבוק, חום ואהבה של אימא, 
שנתיים שאף אחד לא דואג לך ושומר עליך כמו שרק אימא יכולה.
שנתיים שאתה מסתובב מבולבל, מתוסכל, זועק ואיש אינו שומע. 
זה מרסק אותי. 

הפסדתי את הכל איתך. 

את השנים והרגעים הכי חשובים - הם לקחו לי. 
לקחו לי אותך. 
רק אלוהים יודע כמה אני מתגעגעת אליך ... 
כמה אני בוכה, מתחננת, מתפללת - די !!
תחזירו לי את הילד שלי... 
תחזירו לי את האור, את האוצר, את השמחה שלי, תחזירו לי את האהבה ! 
הוא אהבה שלי, הוא יודע את זה.. 

הילד שלי הוא הילד החטוף של משרד הרווחה.
יתום הרווחה.


ביום בהיר אחד, ללא אזהרה,
נכנסו לביתי שלוש עובדות סוציאליות בליווי של שוטרים והחריבו את עולמי.
ריסקו את חיי ואת חייו של בני.
הם תלשו אותו מבין זרועותיי ללא עוול בכפי.
העובדות הסוציאליות טענו כי הן קיבלו תלונה שאני צורכת סמים.
התחננתי שיבדקו, שלא יקחו לי את הילד סתם.
לא היה עם מי לדבר.. אחת מהן הצהירה - "אין לנו צורך לבדוק דבר"
האבסורד הוא שהיא צודקת.. 


החוק כפי שהוא היום, מתיר לכל עובדת סוציאלית להיכנס לכל בית בישראל, להכריז על כל קטין כ"קטין נזקק" או "בר סיכון"... מבלי לבדוק את הדברים, מבלי להוכיח וללא בית משפט.
עובדות סוציאליות מנצלות את כוחן לרעה וחוטפות תינוקות מבתים נורמטיביות, ממשפחות אוהבות וכשירות... כל חטאן של אותן משפחות הוא שהן נחשבות לאוכלוסיה חלשה. 


כן, משפחה יקרה, אימא אוהבת, אבא דואג, אם אינכם מהעשירון העליון גם ילדכם יכול להחטף מכם.
אני הרבה פעמים נתקלת באנשים שלא מאמינים, או לחילופין - בעובדות סוציאליות שמכחישות.. 
אך האמינו לי - 
כולם כבר יודעים.. רק צריך לשבור את קשר השתיקה.
צריך לקום ולהגיד את האמת לאמיתה.
הרווחה חוטפת ילדים ממשפחות קשות יום בכדי להשלים מכסת אימוץ.
הרווחה חוטפת ילדים מהורים כשירים רק בשל היותם עניים.
הרווחה חוטפת ילדים כי זהו עניין כלכלי. יש כאן אינטרס כלכלי מובהק והוא נעשה על חשבון גבם של הילדים שלנו. 


תתעוררו. תתעוררו ותלחמו עכשיו...
שלא תצטרכו להלחם מתוך כאב, רק מתוך תמיכה. רק מתוך ההבנה, "הילד שלי יכול להיות הבא בתור". 
אף אמא אינה חסינה מזרועותיה ההרסניות של הרווחה. 
מספיק חיפוש בסיסי בגוגל בכדי להבין את חומרת הדברים, את הפשעים והעוול הנוראי שנעשה כאן בחסות החוק. 

אחרי שנתיים שאני באבל, אבל... 
קיבלתי הודעה ששולחים את הילד שלי לאימוץ. 
כלומר, אני לא אראה יותר לעולם... הוא לא יוכל יותר להתנחם בזרועותיי וליהנות כאשר אני מלטפת את ראשו... הוא לא ישמע אותי מספרת לו כמה אני אוהבת אותו וכמה אני נלחמת עליו.
זהו. הרווחה החליטה אז ככה יהיה.. 
הרווחה החליטה שלא מגיע לי לגדל את הילד שלי כי ביקשתי מהם עזרה.
ביקשתי מהם עזרה והם חטפו את הדבר הכי יקר לי בחיים, הם חטפו את הילד שלי.

ואני, איך אספר לו, איך אסביר לו? 
ילד בן 4, עול של עולם על כתפו.. והוא, רק רוצה את אמא...
א-מ-א ! 


אני כותבת ובוכה.. נחנקת, שבורה.. 
לא יכולה לתאר לכם את ההרגשה.. 
אני מרגישה שהלב שלי נקרע ממני, שלא נותר דבר.. 
שהלב שלי מטייל אי שם בעולם, רחוק ומבולבל..
אני אמא בלי ילד.. וסתם.. פשוט סתם.. 

כל הכאב הזה, העוול הנוראי הזה, הטראומה שהם גרמו לו.. ולמה??? 
על מה?? איך אני אעצור אותו מלבכות? איך אמנע ממנו מלכאוב? 
איך אשמור עליו ואעטוף אותו באהבה? 
ילד שלי, אוצר, יפה של אמא.. אמא כל כך רוצה לחבק אותך חזק, 
להגיד לך שזהו, נגמר. אתה איתי עכשיו ואשמור עליך לעולם. 

אך אני לא יכולה.. 
כשלקחו אותך הבטחתי לך שאתה הולך לטייל ואימא עוד מעט תבוא לקחת אותך.. 
ילד שלי, אמא לא שיקרה לך בכוונה.. אימא מצטערת. אל תכעס עלי. אימא עושה הכל למענך, כדי שתחזור יהביתה, כדי לשמור עליך, 
כדי שתהיה לי את האפשרות לתת ולהעניק לך, לאהוב אותך ללא גבולות ולעטוף אותך בכל הטוב. 
אני יודעת שקשה לך להבין, שאתה מבולבל וכועס..
אתה רוצה הביתה, לאימא, אתה לא מבין למה אתה לא יכול.. 
אתה לא מבין למה אימא לא לוקחת אותך.. אבל נסיך שלי, אור של חיי, אל תטעה, אל תיתן להם להגיד לך אחרת. 
אימא רוצה אותך! אימא נלחמת עליך!! אימא אוהבת אותך הכי בעולם !!!! 

ועכשיו.. נותר לי רק להתפלל, לקוות.. שהצדק ייצא לאור.
שהאמת שלי תרעיד עולמות.
שמישהו ישמע את אימא אשר זועקת את זעקתך. 


אני שלומית צפרי, אימא זועקת. 
זועקת את זעקתו של הילד שלי אביאל, 
זועקת את כאבו, את בכיו, זועקת את חסרונו. 
זועקת את העוולות והפשעים שנגרמו לנו, ללא סיבה.. ללא הצדקה.. 
זועקת על חייו של הילד שלי. 

זוהי זעקת אם.




אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה