יום רביעי, 18 ביוני 2014

השופט בדימוס צבי אלימלך טל - שנכנס לעליון על כיסא של שופט דתי - כלל אינו יהודי.

בשנת 1978 מונה השופט צבי טל לשופט בית המשפט המחוזי בירושלים...  שימש בתפקידו זה עד שנת 1993, אז מונה כשופט בפועל בבית המשפט העליוןבכיסא של השופט הדתי... 

בשנת 1997 פרש לגמלאות ובשנת 1998 מונה ליו"ר ועדת העיזבונות, העוסקת בחלוקתם של עזבונות שניתנו למדינה

ועדת העיזבונות... מהי?

מהם המקורות לעיזבונות?
  • אנשים שהורישו חלק מירושתם למדינה...
  • אנשים שמתו עריריים ללא יורשים...
  • אנשים שהממסד חיסל אותם בשיטות שטניות... אשפז אותם בכפייה בבית חולים לחולי נפש, שם הם עוברים "טיפול" שנועד לדרדר את מצב בריאותם הפיזי, ואז הם מועברים לבית אבות... לשם סיום חייהם באופן יזום, בהשפלה ובהתעללות שטנית... ואז המדינה משתלטת על רכושם של קורבנות חסרי ישע אלה... למרות שלרובם יש יורשים... המדינה "מטפלת" ביורשים ומסתירה מידיעתם את הירושה שלהם... "הטיפול" ביורשים מוביל אותם להיזרק לרחוב ולחיות מקיבוץ נדבות... והם מסיימים את חייהם בטרם עת... 
בדו"ח מבקר המדינה לשנת 2002 נמתחה ביקורת על השופט צבי טל, שפעל בניגוד אינטרסים... בתפקידו כיו"ר ועדת העיזבונות:

בין הנושאים שגילה המבקר בלטה העובדה שיממה לאחר מינויו של טל לראשות הוועדה ב-98', נבחרה רעייתו כחברה בוועד המנהל של עמותת "אמונה"-... עמותה זו קיבלה במהלך שנה וחצי סכום כולל של כ-8 מיליון שקלים, פי כמעט שמונה מהסכום הכולל - 1,200,000 ש"ח, שקיבלה בכל 7 השנים שקדמו לכהונתו של טל בוועדת העיזבונות. 
כ"כ, 2 עמותות של מרכז ישיבות בני עקיבא תוקצבו בסכומים עצומים של 4.8 מיליון שקל ו-3 מיליון שקל. זאת על אף שהגירעון שלהן עמד על אותו סכום.... עפ"י תקנות הוועדה, כספי העיזבונות לא מיועדים לכיסוי גירעונות....
כ"כ, המנהל האדמינסטרטיבי של אחת משתי הישיבות שתוקצבו, ישיבת הרוא"ה, היה לא אחר מאשר יועצו של השופט טל בוועדת העיזבונות, צבי צויבל. שאף נכח בחלק מדיוני הוועדה

פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, החליטה כי אין יסוד להעמיד לדין את השופט בדימוס, שהעביר תקציבים של ועדת העזבונות לעמותות הקשורות לבני משפחתו... "הוא פעל באופן אוביקטיבי בהעברת התמיכה לעמותה הקשורה לאשתו"

אך בד בבד, נאלץ לעזוב את תפקידו כיו"ר ועדת העיזבונות.

******************************

כשיצא לפנסיה פרסם השופט בדימוס צבי טל, ספר אוטוביוגרפי: "עד בוא השמש"... לדבריו: הספר מיועד לנכדיו... 


אדוני השופט בדימוס, צבי אלימלך טל... מאחר ולא כללת את הסיפור שלהלן בספרך... כי גיבוריו אינם דמויות מופת... אלא, סתם קורבנות "תעשיית רצח" במדינת ישראל... לקחתי על עצמי לתעד את סיפורם... למען נכדיך... 


ראשיתו של הסיפור בתביעה שהוגשה                                                  בבית משפט המחוזי בירושלים                                                                                                 תיק מספר: 388/84

מדינת ישראל
נגד 
יוסף מוטרו 
אבי מזרחי 
שניהם משכונת נווה יעקב, ירושלים,
ונגד
אלי דוידיאן 
משכונת רמות, ירושלים,
בפני כבוד השופטים:
מהות התביעה:

אונס אכזרי שביצעו הנאשמים בקטינה בת 17, שגם התעללו בה... 
קורבן האונס, הייתה נערה תמימה, בשם: ויולט סמוליניסקה, בת לאבא יהודי ולאימא נוצרייה, חסידת אומות עולם... משפחתה עלתה ארצה מפולין, שנה קודם לכן, והתיישבו בשכונת נווה יעקב בירושלים... 

ויולט הילדה, סבלה מהתנכלויות מידי ילדים בשכונה... והיא האמינה כי ההתנכלויות קשורות לכך שאימה נוצרייה... 
אך כשבגרה, והתברר לה שההתנכלויות ממשיכות לרדוף אותה ללא רחם... גם ע"י גורמים מושחתים במערכת הממסדית, שהפכו אותה לשק איגרוף בידם... ורצחו את חייה באופן שיטתי ומאורגן... הבינה ויולט, שעליה לחפש מניע לפשע הזה השולט בחייה... 

והתברר לה, כי היא קורבן של פשע מאורגן, הזומם לחסלה, בשל היותה עתידה לרשת נכסים רבים שאביה ניצול השואה צבר מכספי הפיצויים שקיבל... והמדינה רוצה להשתלט עליהם...




ויולט הילדה, הגיעה לארץ בגיל 16...  ובגיל 17 נאנסה באכזריות... 

במהלך חודשי ההמתנה לפתיחת המשפט, פגשה ויולט את חיים חביבי, והם התיידדו... חיים תמך וחיזק את ויולט, שהתקשתה להתאושש מהאונס האכזרי והאלים שחוותה... והקשר ביניהם הלך והתהדק...

חיים חביבי - שבהמשך נישא לויולט - מספר:

"...בעת שויולט ואני היינו נפגשים כידידים... יום אחד ניגשו אלי הבריונים שתקפו את ויולט, והציעו לי כסף כדי שאשכנע את ויולט למשוך את תלונתה נגדם... כמובן שסירבתי ודיווחתי על כך... כשנפתח המשפט הוזמנתי להעיד בקשר לזה...".

"..ראשונה, עלתה ויולט להעיד...  לפתע פנה אליה השופט צבי טל ושאל אותה: את יהודייה?... לא הבנתי מה זה משנה לשופטים אם ויולט יהודייה... ואם היא נוצרייה את מותר לאנוס אותה?... ראיתי שויולט חשה לא בנוח... אבל היא השיבה לו: אני בת לאימא נוצרייה ואבא יהודי... ואז לפתע הטיח בה השופט צבי טל בלעג: 

"...אה, אז את זונה נוצרייה!..."


"...חטפתי שוק... הייתי בהלם... לא האמנתי למשמע אוזניי... רעדתי בכל גופי ופחדתי נורא... לא הבנתי איך אף אחד לא מגיב על הערה כזו... 2 השופטים האחרים שישבו בהרכב, נראו משועשעים... הסתכלתי על נציגי התביעה שגם היו בהלם... וראיתי את ויולט עומדת לפרוץ בבכי על הדוכן.... לפתע אמרה: "...אני לא רוצה... אני רוצה ללכת מפה...". השופטים הבהירו לה בטון תקיף, שהיא לא יכולה ללכת, כי היא חייבת להעיד... והיא נשארה להעיד בתחושת אונס...".


"...האנסים ועורכי הדין שלהם, קרנו מאושר וצחקקו ביניהם... לא הבנתי איך שופטים מרשים לעצמם לנבל כך את הפה באולם בית משפט, ולהתעלל בקורבן אונס...  הבנתי שזה משפט מכור... ויולט העידה בכפייה... היא רק רצתה לסיים ולברוח מהמקום המזוהם הזה... בהמשך היא אמרה לי... שהיא הרגישה שהיא עברה אונס שני מידי השופטים..."


בבית חולים שערי צדק, שכבה ויולט חבולה וכואבת... במצב טראומתי... אך הרופאים לא טיפלו בה, לא בדקו אותה, לא הרגיעו אותה, לא נתנו לה את הטיפול הרפואי שהייתה זקוקה לו... במקום זאת, הם הזמינו פקידות סעד...
פקידות הסעד, התעלמו ממצבה האנוש, והודיעו לה: "את חייבת ללכת להוסטל... כי את עולה חדשה...". 
ויולט הקטנה לא הבינה מה רוצים ממנה, שהרי טוב לה בבית עם הוריה... והיא מיהרה להשיב: אני חוזרת הביתה... ורק הביתה... לא לשום מקום אחר...



ויולט אומנם חזרה לבית הוריה... אך היא לא ידעה, כי העובדות הסוציאליות הנאציות של מדינת ישראל כבר סימנו אותה לכלייה...


"...למרות שהאנסים הודו בחקירתם במשטרה בביצוע האונס וההתעללות, הם הכחישו הכל בבית המשפט...".

"...איש לא עדכן אותנו בתוצאות המשפט... אך אני יודע שהאנסים לא ישבו גם לא יום אחד בכלא... בינתיים אני וויולט נישאנו... רצינו לשקם את חיינו ולהקים משפחה... אך ויולט לא התגברה על האונס הברוטלי, שבוצע בה, עליו הוסיפו השופטים, כשרמסו את כבודה באולם בית המשפט...".

"...בעקבות כך, הגישה ויולט בשנת 1988, תביעת פיצויים לבית משפט המחוזי בירושלים, נגד האנסים ונגד השופט צבי טל שכינה אותה "זונה נוצרייה"... התביעה הונחה בפני כבוד השופטת מרים מזרחי..."

"התביעה לא נידונה, כי עורך הדין של האנסים, ראובן בר חיים, מירושלים, שייצג אותם בשנת 1984, הודיע שאינו יודע את כתובתם... וההעתקים ששלחנו אליהם "רשום", חזרו עם הערה "לא נדרש"... ולגבי החלק המופנה נגד השופט צבי טל, הודיעה לנו השופטת: "אי אפשר לתבוע שופט" וכך התמסמס התיק...".

"...לציין, כי בשנת 2001, בעת שויולט הייתה בדרכה לדיון בהוצאה לפועל בירושלים, כשהיא אוחזת בידיה מסמכים שכללו גם את כתב תביעת הפיצויים הנ"ל... ברגע של היסח הדעת, נגנבו מידיה כל המסמכים... את הגניבה ביצעו שוטרים שבאותה עת עסקו במעקבים אחריה...".

"שנה קודם, בשנת 2000 נכנסה לחיינו העובדת הסוציאלית האכזרית, מרים בן עטר, אשת השופט מוריס בן עטר אשר כיהן באותה עת כראש ההוצאה לפועל בירושלים... שהיה חותם בקבלנות על צווי מעצר ועיקולים זדוניים, ושולח מעקלים לבית של ההורים של ויולט ולבית שלי ולבית של האחיות שלי ולבית של האחים והאחיות של ויולט, וגם שולח פקודות מעצר זדוניות... וכל זה כדי לגרום לסכסוך בינינו לבין המשפחות שלנו... היה ברור על פניו, כי התנהלותו הזדונית של השופט בן עטר, נגדינו, נועדה לרצות את אשתו המרשעת, מרים בן עטר, ששמה לה למטרה לחסל את המשפחה שלנו... אך לא יכולתי לעשות דבר כדי לעצור את הפשע הזה...". 

"...בשנת 1998, בבקשת רשות ערעור שהגשנו לבית משפט העליון... מינה ביהמ"ש את הפסיכולוגית חדווה הירדני, כמומחית לאבחון פסיכולוגי... שקבעה, כי ויולט לא התאוששה מהאונס האכזרי שבוצע בה בשנת 1984... והיא גם לא  תתאושש בקלות אם בכלל... עוד קבעה הפסיכולוגית, שכל המערכות שויולט פנתה אליהם לעזרה, התעלמו ממנה, ובכך אפשרו את הפשעים שבוצעו בה.... אבחון זה קיבל תוקף פס"ד של בימ"ש העליון...".


מדינת ישראל נגד משפחת חביבי - חלק א'




"...כ- 15 שנה לאחר המשפט המופקר שנערך במחוזי בירושלים בגין האונס... באחד הפעמים כשהופעתי בבית משפט במסגרת מאבקינו להצלת ילדינו מידי פושעי הרווחה... ראיתי בתיק שלנו, תזכירים חתומים ע"י פקידות הסעד: רות מטות, בת שבע כהן, גלית אלקלאי ועוד...  
בתזכירים צוין במפורש שוויולט עברה אונס... והאנסים לא נענשו... אז פניתי להנהלת בתי המשפט בבקשה לקבל לידי העתק מפסק הדין בתיק האונס הנ"ל, ונאמר לי, כי אין פסק דין בתיק הזה... מוזר...".

"אסור לעקור אדם מביתו".

וכך אתה מצטט:
"...על עקירת אדם אחד, בזמן מסוים מביתו, תיחום מקום מושבו של עג'ורי, אדם שכנראה היווה סיכון בטחוני... אומר נשיא בית המשפט העליון, השופט אהרון ברק:
 "...עקירתו מביתו לזמן קצר, העברתו הכפויה למקום אחר, פוגעת קשה בכבודו, בחירותו ובקניינו... ביתו של אדם, אינו רק קורת גג לראשו... אלא, גם אמצעי למיקומו הפיזי והחברתי של אדם, של חייו הפרטיים, ויחסיו החברתיים... כמה זכויות אדם בסיסיות נפגעות בשל עקירתו הלא רצונית של אדם, והעברתו למקום אחר?..."
גם אם העברה זו אינה כרוכה בחצייתו של גבול מדיני... זכויות אדם אלה, מקורן בחלקן במשפט הפנימי של המדינות השונות, ובחלקן מעוגנות הן בנורמות של המשפט הבינלאומי..".


אדוני השופט, אנא, צפה בסרטון בקישור הרצ"ב:



וכי איך זה שעקרתם את משפחת חביבי מביתה וכפיתם עליה גלות, פירוד, עוני, רעב ומחלות, עליבות ואיבוד צלם אנוש!

ל מ ה ! 
למה רצחתם את משפחת חביבי!

********************




אני מאמינה שכל הכוחות הקיימים בעולם בטלים ומבוטלים מול כוחו של בורא עולם!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה